<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"א</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אמר רב יוסף הא מני ר' היא דאמר לא בעינן מקום ד'. ואי קשיא הא רב יוסף סבירא ליה בעירובין [צ"ט ע"א] בהמוצא תפילין מחשבתו משויא לזה מקום (ואמר השתא זרק) [דאמר השתין ורק] מרשות הרבים לרשות היחיד חייב חטאת כדרבה דאמ' רבה בהזורק זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב דמחשבתו משויא לזה מקום. יש לומר כשתירץ ר' [יוסף] הא מני ר' (נחמיה) היא לא שמעה הא דרבה. ע"א (התם) [הכא] (אי) אפשר שיקבל בטליתו או בטרסקל (הכא) [התם] אי אפשר לזרוק ולהשתין מעל גבי מקום ד'. ואחרון עיקר. מ"ר.
